סמנה בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל ואח'

החלטה

1.התביעה שבכותרת היא תביעתם של התובעת 1, שניהלה את מאפית "סמנה", שהתמחתה בהכנת מאפים על-פי מסורת בני תימן, הכולל שימוש בבצק המרוח ב"סמנה" שהיא חמאה מזוקקת; ושני בעלי מניות בתובעת 1, הערבים לחובותיה. בתביעתם עותרים התובעים לחייב את הנתבעות בסך של 1,250,000 ₪, בגין נזקים כספיים שנגרמו להם, לטענתם, בשל דרישה מצד הנתבעות להסיר את תעודת הכשרות שניתנה למאפיה המייצרת מוצרי "סמנה", שהם מוצרים חלביים הנחזים להיות מעין לחם, בשל חשש להכשלת ציבור הרוכשים.

בפני בקשת הנתבעת 2 לחיוב התובעת 1, חברה בע"מ, להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

2.סעיף 353א לחוק החברות מקנה סמכות לבית המשפט, לבקשת נתבע, לחייב חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי מניותיה בה מוגבלת, להפקיד ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. סעיף זה מקים חזקה, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות, שתכליתה למנוע הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום הוצאות שנגרמו לנתבע. סעיף 353א לחוק החברות מקים שתי דרכים חלופיות לסתור חזקה זו: האחת, אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע; והשנייה, אם סבור בית המשפט, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה, בשים לב, בין היתר, לשאלת תום הלב בהגשת התובענה וסיכויה, לשאלה האם הבקשה להפקדת ערובה הוגשה כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה, והאם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על-ידי התנהגות הנתבע, וכיוצא באלה שיקולים (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, נבו, פיסקה 6 להחלטה והאסמכתאות הנזכרות שם (2008)).

3.בענייננו, בתגובתה לבקשה להפקדת ערובה, טוענת התובעת 1, שהיא, החברה בע"מ, אינה התובעת היחידה, ועמה תובעים אף התובעים 2 ו-3, שהם בעלי מניות בחברה הערבים לחובותיה של החברה, ומהם תוכל הנתבעת 2 להיפרע, היה ויפסקו הוצאות לטובתה. כמו כן, לטענת התובעת 1, "החברה אינה בפירוק ומעולם לא פורקה. החברה קיימת ואין כל מניעה להמשיך ולהפעילה." (סעיף 5 לתגובה).

4.אלא שלצד טענתה זו, עומד האמור בתצהיר שהוגש מטעם התובעת 1 כתמיכה לבקשתה לפטור מאגרה, לפיו "החברה ספגה הפסדים כבדים והינה חבה בחובות גדולים. כל זאת כמפורט בכתב התביעה, כתוצאה ישירה של התנהלות הנתבעות" (סעיף 3 לתצהיר). כמצוין באותו התצהיר, לבקשת הפטור צורפו דו"ח מאזן בוחן וכן אישור רו"ח החברה, המאשר כי בשנת 2009 הפסידה החברה 491,000 ₪ ובשנת 2010 עד לחודש יולי הפסידה החברה 190,000 ₪. אמנם בהחלטה מיום 20.2.11 בית המשפט (כבוד הרשם נ' פלקס) דחה את בקשת הפטור מתשלום אגרה, אלא שעיון בהחלטה זו מעלה, כי טעמי הדחייה היו נעוצים באי פירוט מספק של עילת התביעה ותמיכתה בתצהיר, ובאי פניית החברה התובעת אל בעלי מניותיה, "קרוביה". מכאן, שלא בשל איתנותה הכלכלית של התובעת 1 נדחתה הבקשה לפטור מאגרה. לשיטתי, העובדה שחברה אינה בפירוק אין די בה כדי להוכיח כי יהא לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע; שאם תאמר כן, היה על המחוקק להגביל את הסמכות הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות, לתביעת חברה בפירוק דווקא, וזאת לא עשה.

5.עוד יש להוסיף, כי אין בעובדה שהתובעים 2 ו-3 ערבים לחובות התובעת 1 כדי לסייע לזו האחרונה. זאת, משום שערבותם של התובעים 2 ו-3 היא כלפי בנק, וברי כי לוּ תזכה הנתבעת 2 בהוצאות, ערבות זו לא תסייע לה והיא לא תוכל להיפרע מן הבנק. זאת ועוד, לא רק שלא הוכחה יכולתם של התובעים 2 ו-3 לשאת בתשלום הוצאות, היה והתביעה תדחה והתובעים יחויבו כולם בתשלום הוצאות; אלא, שבמסגרת בקשתה לפטור מאגרה - בתשובתה לתגובת הנתבעות - ציינה התובעת 1 כי התובעים 2 ו-3, בעלי המניות "הקרובים", "השקיעו מעל ומעבר בחברה את כספם ואת כל הונם ואין באפשרותם כל אפשרות להשקיע עוד." (סעיף 6 לתשובה; ההדגשה שלי - מ.ש.).

בשל כל אלה, אני סבורה, כי התובעת 1 לא הוכיחה יכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת 2.

5.אשר לדרך השנייה שעמדה בפני התובעת 1 לסתור את החזקה שבסעיף 353א הנ"ל, דעתי היא, כי התובעת 1 לא הוכיחה נסיבות המצדיקות אי חיובה בהפקדת ערובה. לדעתי, בשלב זה, על פני הדברים, סיכויי התביעה אינם ברורים ברמה המחייבת את המסקנה כי התובעת 1 עמדה בנטל המוטל עליה לסתור את החזקה. משכך, גם אין אפשרות לקבוע בשלב זה כי כנטען על-ידי התובעת 1, מצבה הכספי הרעוע נגרם בשל התנהגות הנתבעות. לא שוכנעתי כי בקשת הנתבעת 2 הוגשה בחוסר תום לב על מנת למנוע תביעה אמיתית של התובעת 1. מסקנתי היא, אפוא, כי לא עלה בידי התובעת 1 לסתור את החזקה ולמנוע חיובה בהפקדת ערובה.

6.אשר על כן, אני מורה לתובעת 1 להפקיד סכום של 25,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה במלואה למדד ושתוקפה אינו מוגבל בזמן, להבטחת הוצאות הנתבעת 2. ההפקדה תבוצע עד ליום 24.5.12.

בתוך 30 ימים לאחר הפקדת הערובה יגישו הצדדים, על-פי הסכמתם, רשימת פלוגתאות מוסכמות. לאחר מכן ייקבע התיק להגשת תצהירים וראיות.

ניתנה היום, ב' אייר תשע"ב, 24 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: